מבוא קצר לספרי מלכים
היסטוריה: דברי הימים. קורות עם, או עמים שונים במשך תקופה או דורות מסוימים.
היסטוריוגרפיה: רישום ההיסטוריה. כתיבת דברי הימים.
ספר מלכים נכתב מלכתחילה כספר אחד, וחולק לראשונה לשני ספרים (א' – ב') ב"תרגום השבעים". חלוקה זו מופיעה במסורת העברית רק במאה ה – 15. הספר נמנה על קובץ הנביאים בתנ"ך, בחלק הקרוי "נביאים ראשונים". הספר מתאר את תולדות עם ישראל, ובעיקר את תולדות המלוכה, החל מימי שלמה, שמלך לאחר דוד אביו, ועד לחורבן בית ראשון, בימי המלך צדקיהו (586 לפנה"ס).
בפני מחבר ספר מלכים עמדו מקורות היסטוריים שונים, הנזכרים בספר עצמו, כמו למשל "ספר דברי שלמה" (מלכים א', י"א 41), "ספר דברי הימים למלכי יהודה" (מל"א, ט"ו 23), "ספר דברי הימים למלכי ישראל" (מל"א, ט"ז 14), וכן מקורות אחרים, שאינם נזכרים במפורש, כמו רשימות מבית המקדש, סיפורי נביאים בישראל (אליהו, אלישע) וביהודה (ישעיהו) וכו'. הסופר משתמש רק בחלק מן המקורות, כפי שהוא מעיד בעצמו: "ויתר דברי שלמה, וכל אשר עשה, וחכמתו הרי הם כתובים…….." (מל"א' י"א 42)
מלכתחילה, לא תיתכן היסטוריה "אובייקטיבית" אלא רושם המאורעות עושה זאת תמיד מנקודת מבטו האישית (ממש כמו שצילום של 30 שניות בטלביזיה, ממאורע שנמשך שעתיים – אינו יכול להיות אובייקטיבי, והוא מצולם מנקודת מבטו של הכתב, או הצלם!).ספר מלכים שופט את מאורעות התקופה לפי עקרונותיו הדתיים, ולא לפי קנה – מידה מוסרי, פוליטי, צבאי וכו'. לדוגמא, הספר תולה את הסיבה לחורבן שומרון וגלות עשרת השבטים בחטאים הדתיים של תושבי ממלכת ישראל, ולא במרד של הושע, מלך ישראל, במלך אשור (מלכים ב', י"ז).
הספר ערוך בתבנית כמעט קבועה: על כל מלך מסופר מתי החל למלוך, שם אימו (רק מלכי יהודה), גיל, משך שנות המלוכה וגם סיום הקורות של כל מלך הוא אחיד, בצירוף מקום קבורתו. הספר ערוך בצורה סינכרונית, כלומר הוא מתאר במקביל, בד בבד, את קורות שתי הממלכות: ישראל ויהודה.
זמן חיבור הספר – ישנו כלל (הגיוני מאד!) שזמן חיבורו של ספר מאוחר למאורע האחרון הנזכר בו. אי לכך חובר ספר מלכים לאחר שחרורו של המלך יהויכין מן הכלא הבבלי ב – 561. מכיוון שהמאורע ההיסטורי החשוב של שיבת ציון (538 לפנה"ס) אינו מוזכר בספר, הרי זמן חיבורו הוא 550 לפנה"ס לערך. הספר נכתב כנראה בבבל, על ידי מי שחשש לגורל המקורות ההיסטוריים שהיו ברשותו, ואשר רצה להשאיר לדורות הבאים את סיפורו של עם ישראל, למקרה של הטמעות בגולה.
מלכים א' א' – י'
עשרת הפרקים הראשונים של הספר מתארים את המאבק על המלוכה בסוף ימיו של דוד, את עלייתו של שלמה למלוכה אחרי דוד אביו, את חכמתו הרבה של שלמה שנודעה למרחוק, את העושר הרב של ממלכת ישראל וכן את מעשיו של שלמה שכללו בעיקר מבצעי בנייה אדירים. החשוב שבהם היה בניית בית המקדש הראשון, וכן הקמת ארמון המלך ומבצעים הנדסיים נוספים. מבצעים אלה דרשו בראש וראשונה כסף רב, מה שהצריך גבייה של מסים כבדים מן העם, ולא פחות מכך – כוח אדם רב. לדוגמא, כדי לכרות את עצי הארזים, מהם נבנה בית המקדש, נשלחו אנשים ללבנון לתקופות ארוכות. הכתוב מתאר שאותם אנשים שהו לסירוגין חודש בלבנון וחודשיים בבית. בנוסף, שלמה העדיף כנראה את שבט יהודה, אליו השתייכה משפחתו, על פני השבטים האחרים. הדברים הללו יצרו תסיסה רבה מתחת לפני השטח, בעיקר בקרב השבטים שישבו בצפון הארץ, ובעוד הפרקים הללו מתארים אידיליה חלומית, ארץ בה יושבים כולם "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" הרי האמת ההיסטורית הייתה כנראה שונה. עם מותו של שלמה ועלייתו של רחבעם בנו למלוכה, ההתפרצות כנגד השלטון של בית דוד עולה על פני השטח.
המרד כנגד שלטון בית דוד מתואר בפרקים י"א – י"ב בספר מלכים א'.
[הערה: יש חוקרי מקרא המטילים ספק בתיאורי ספר מלכים א', הן בדבר גדולתה של ירושלים ועושרה הרב, והן לגבי האחדות וההרמוניה ששררו כביכול בישראל בימי דוד ושלמה. חפירות שנעשו בשנים האחרונות ב"עיר דוד" (אותו חלק של ירושלים מדרום מזרח לשער ציון), מעלות ממצאים שונים בתכלית. על-פי חפירות אלה הייתה העיר בימי דוד ושלמה לא יותר מכפר גדול. לטענת חלק מהחוקרים התיאור המפואר של ימי ירושלים הוא השלכה לאחור של סופרי חצרו של המלך יאשיהו, שבזמנו אכן העיר גדלה והתפתחה, שרצו לפאר ולרומם את העיר. על כך נלמד בהמשך.]