בראשית ב' 4b – ג': סיפור הבריאה השני וסיפור גן העדן
מקורות: בראשית ב' 4b – ג' 1
פרשני המקרא המסורתיים טוענים כי בריאת העולם מתוארת בפרק א' באופן כללי, ואילו פרק ב' יורד לפרטים. לדבריהם, בעוד שבפרק א' הרחיב הכתוב בסיפור בריאת העולם וצמצם בתיאור בריאת האדם, הרי בפרק ב' הדגש הוא על בריאת האדם, ואילו תיאור הבריאה הקוסמית – מצומצם. לאור תפיסה זו מנסים הפרשנים המסורתיים להסביר ולתרץ את ההבדלים המשמעותיים שבין שני הסיפורים.
למחקר המודרני קשה לקבל תפיסה זו, מכיוון שבין שני הסיפורים הבדלים רבים ביותר, חלקם מהותיים!
להלן ההבדלים העיקריים בין תיאורי הבריאה בפרק א' ובפרק ב':
| פרק א'
העולם נברא בשישה ימים שם הבורא: אלהים העולם בתחילתו היה מוצף מים זכר ונקבה באדם נבראו בבת אחת הצמחים נבראו ביום השלישי, האדם – בשישי בעלי החיים נבראו לפני האדם האל טרנסצנדנטלי. נמצא מחוץ לעולם האדם נברא בצלם אלוהים הדגשת הצד הביולוגי:זכר ונקבה תפקיד האדם: לשלוט בשאר הברואים |
פרק ב'
השמים והארץ נבראו ביום אחד שם הבורא: ה' אלהים העולם בתחילתו היה יבשה האדם נברא ראשון, והאישה לבסוף לפני בריאת האדם לא הייתה צמחיה בעלי החיים נבראו לאחר בריאת האדם האל בתוך הסיפור, יורד לארץ, משתתף בבריאה האדם נברא מאדמה הצד הרגשי: "לא טוב היות האדם לבדו" תפקיד האדם: לעבוד בגן העדן ולשמור עליו |
אלה הם רק מקצת מן ההבדלים. ההבדל היסודי והמהותי הוא כמובן בסיפור בריאת האדם. בפרק ב', זהו סיפור שונה לחלוטין מזה המסופר בפרק א'. מעמד האישה בפרק א' שווה למעמד הגבר. הם נוצרו בו זמנית, ואילו בפרק ב', האישה נוצרה כחלק מגופו של הגבר, נוצרה למענו, כדי שלא יישאר לבדו, ועל כן מעמדה נחות יותר.
כיצד ניתן להסביר הימצאות שני סיפורים כה שונים זה ליד זה? ההסבר המקובל: בישראל היו (לפחות!) שתי גרסאות ספרותיות שונות לבריאת העולם. עורכי ספר בראשית לא רצו לוותר על אף אחת מן הגרסאות והכניסו לספר את שתיהן. הסיפור הראשון נוצר כנראה על-ידי השכבה המשכילה, החוכמתית, המיוצגת על-ידי הכוהנים. הסיפור בפרק ב' עממי יותר, ופונה לרגש ולדמיון.
נהרות גן עדן – ההרגשה היא שזהו מקום דמיוני, ואין אפשרות למצאו או לשחזרו. זהו אידיאל נכסף, שאליו אפשר לשאוף, אך לא ניתן להגיע. ואולי כל העולם היה יכול להיות גן-עדן, לולא בני האדם קלקלוהו במו ידיהם.
עץ הדעת טוב ורע – בניגוד למחשבה המקובלת, שם העץ האסור אינו "עץ הדעת", אלא "עץ הדעת טוב ורע". (גם טעמי המקרא תומכים בגרסא זו) זאת במסגרת הפולמוס עם הנצרות, שנתנה לסיפור גן העדן משמעות מינית-סקסואלית ("החטא הקדמון") בעוד שהיהדות מוצאת בסיפור משמעות ערכית-פילוסופית: הידיעה והיכולת להבחין בין טוב ורע. (עוד על הויכוח – בסוף הסיפור).
פס' 18 – רק לאחר שה' שם את האדם בגן העדן, וציווה עליו שלא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא מבין שלא טוב שלאדם לא תהיה בת זוג. ה' יוצר את האישה מצלע שנלקחה מגופו של האדם. הפועל היוצא מבריאת האישה בדרך זו היא שבעוד בפרק א' האישה נבראה עם האדם, והיא שווה לו במעמדה, הרי כאן היא נחותה ממנו ותלויה בו.
פס' 19 – 20 – האדם נותן שמות לבעלי החיים, מה שמסמל את שליטתו בהם. יש כאן חפיפה למתואר בפרק א', גם שם נאמר כי האדם נועד לשלוט בבעלי החיים.
פס' 23 – 24 – סיפור אטימולוגי על מקור שמה של האישה "כי מאיש לוקחה" וסיפור אטיולוגי המסביר מדוע הגבר עוזב את בית הוריו ויוצא להקים משפחה עם האישה שבחר.
יסוד איטיולוגי: סיפור קצר הבא להסביר תופעה קיימת בטבע או בחברה. בפרק ג' יסודות איטיולוגיים רבים: מדוע החל האדם להתלבש, מדוע הנחש זוחל, מדוע הלידה כרוכה בכאבים, מדוע יש לעמול כה קשה כדי להשיג אוכל, מדוע האדם לא חי לנצח וכו'.
יסוד אטימולוגי: משפט קצרצר המסביר את מקור השם של אדם, מקום וכו'. לדוגמא: חווה – אם כל חי.