פסוק 1 הוא מצג (אקספוזיציה) המביא את שלושת גיבורי העלילה ואת הסיטואציה (הקונפליקט) בסיפור: שרה עקרה ואינה יכולה ללדת.
פס' 2 - "הנה נא עצרני ה' מלדת.." האמונה המשתקפת כאן היא שהלידה כרוכה ברצונו של ה'. בסיפורים מקראיים רבים מופיע מוטיב העקרות של האם, ללמדך שהגיבור שייוולד איננו סתם אדם, ונדרשה התערבות אלוהית כדי להביאו לאוויר העולם. (יצחק, יעקב ועשו, יוסף, שמשון, שמואל – כולם נולדו לאמהות שהיו קודם עקרות! כך גם מרים, אמו של ישוע)
"אולי אבנה ממנה" על פי החוק במזרח הקדום כאשר לאישה הראשית (הגבירה) אין ילדים, היא יכולה לתת לבעלה את אחת משפחותיה. הבן שייוולד ייחשב לבנה הביולוגי, ויהיה היורש החוקי של נכסי המשפחה. במקרה והאישה תלד, מאוחר יותר, בעצמה, כל ההסדר הנ"ל מבוטל. (ראה גם בראשית ל' 1 – 3).
פס' 4 – מדגים בצורה יפה את תכונות הסיפור המקראי. בדרך כלל לא נמצא תיאור חיצוני של הגיבורים, וכן לא נמצא תיאורי רגשות. העלילה מתקדמת בעזרת שימוש רב בפעלים. כך גם כאן: הגר מתעברת מיד, ומתחילה לזלזל בגבירתה. שרה, שקנאתה בוערת, מצווה על אברהם לגרש את הגר.
הגר בורחת ופוגשת במלאך ה'. הוא מבטיח לה כי תלד בן זכר, שישלוט על אחיו, ויהיה "פרא אדם" כלומר אדם חופשי, שאיש לא ישלוט בו. הגר חוזרת לבית אדוניה ויולדת את ישמעאל.
יש הטוענים כי זהו הסיפור האטיולוגי שבא "להצדיק" את עינויי עם ישראל במצרים. השורש המנחה בסיפור הוא ע.נ.ה . כאן אישה עבריה מאמצת ילד מצרי, ובסיפורי יציאת מצרים אישה מצרית מאמצת ילד עברי. עינויי עם ישראל במצרים הם מעין מידה כנגד מידה לעינוי הגר בידי שרה.
יסודות אטימולוגיים בפרק: שמו של ישמעאל, ושמה של הבאר: לחי ראי.
פס' 13 – "…הגם הלם ראיתי אחרי ראי" הפסוק משובש וכנראה שכוונתה של הגר: ראיתי את ה' ונשארתי בחיים.