פרק מ"א – חלומות פרעה, פתרונותיהם ועליית יוסף לגדולה
חלומות פרעה אינם אישיים אלא קשורים בממלכה. נזכרים בהם היאור, החקלאות והצאן. בחלומות ישנן גוזמאות ופעולות לא מציאותיות, שחרטומי מצרים לא יודעים לפרש. יוסף, הנקרא כאן "נער עברי" (שלא כמו בפי אשת פוטיפר: "עבד עברי"), פותר לפרעה את חלומותיו והופך לשליטה של מצרים. יוסף מדגיש בפני המצרים שאלוהים מסייע לו בפתרון החלומות, ובזכות חכמתו, צניעותו ויראת ה' שבו הוא עולה לגדולה.
בנוסף לפתרון החלומות, יוסף גם מתווה בפני פרעה תכנית היערכות לקראת שבע השנים הרעות: על פרעה לאגור תבואה בשבע השנים הטובות, ואחר כך למכור אותה לעם תמורת כסף תחילה, ובהמשך, תמורת בקר וצאן, ולבסוף תמורת אדמות. כך יהפוך כל העם המצרי לעבדיו של פרעה, ופרעה יהיה הבעלים החוקי של כל אדמות מצרים.
פס' 33 – 36: יש הטוענים כי אלה הם דברי עצה של יוסף לפרעה. אחרים טוענים שזהו חלק מפתרון החלום. הדעה המקובלת היא שדברי יוסף הם עצה לפרעה, והוא מעז להציעה מכיוון שהפתרון הגיע אליו ישירות מן האל. פרעה מקבל את העצה מכיוון שהוא רואה כי יוסף הוא "איש אשר רוח ה' בו" (פס' 38).
פרעה מכבד את יוסף:
1. הוא מוסר לו את טבעת החותם, סמל שלטונו.
2. הוא מלביש אותו בגדי שש (סוג יקר מאד של בד).
3. הוא מרכיב אותו במרכבת המשנה למלך.
4. העם כורע לפניו ברך: "ויקראו לפניו אברך…" (פס' 43).
אך למרות הכול, יוסף נשאר כפוף לפרעה. פרעה מכנה אותו "צפנת פענח" – פותר נסתרות. (מכאן – צופן, לפענח).
כדי לחזק עוד יותר את מעמדו של יוסף במצרים משיא לו פרעה את אסנת בת פוטיפרע, וכך הוא זוכה להיכנס למעמד הגבוה של כוהני מצרים. ליוסף נולדים שני בנים: מנשה ואפרים, ואז מתחילות שבע שנות הרעב. מכל רחבי האזור יורדים אנשים למצרים "לשבור אל יוסף, כי חזק הרעב בכל הארץ".