פס 1 – 2 – מות שרה מיד לאחר סיפור העקדה, מגיע תאור מותה של שרה. חז"ל ניסו להסיק מתוך סמיכות הפרשיות כי שרה מתה מצער על המאורע בהר המוריה אך ברור שההקשר שעושים כאן חז"ל תלוש מהמציאות, שהרי יצחק לא נשחט, ואברהם לא ספר לשרה את העומד לקרות בטרם צאתו. הפרט היחידי היכול לתמוך בהקשר שעושים חז"ל הוא שעל-פי סוף סיפור העקדה, אברהם חוזר לבדו לבאר שבע!
[הערה – אם כבר עושים הקשרים, אז עד הסוף! אם אכן שרה מתה בסמוך לעקדה ובעטיה, וזאת בגיל 127, על פי המתואר בראשית פרק כ"ג, ואם שרה ילדה את יצחק כשהיא בת 90, הרי "הילד הקטן" יצחק היה בן 37 בלכתו ביחד עם אביו להר המוריה!]
פס' 3 – 20 – אברהם קונה את מערת המכפלה לאחר מותה של שרה, ועם תום ימי האבל, מחפש אברהם לקנות נחלת קבר עבור משפחתו. יש לזכור כי מאז ומעולם, ובכל העולם, זרים לא הורשו לקנות קרקעות בארץ לא להם. [הערה - רק לאחרונה, כשהעולם הופך להיות "כפר גלובאלי", יכולים, למשל, בעלי הון ישראליים לקנות קרקעות בוורשה, או בניו-יורק, אך לא כך היו פני הדברים עד לא מזמן] בתנ"ך, נמצא עוד מספר תיאורים של קניית חלקות קרקע בארץ ישראל תמורת כסף. לדוגמא: יעקב קונה את שכם (בראשית ל"ג), דוד קונה את גורן ארונה היבוסי (שמואל ב' כ"ד) ועמרי קונה את הר שומרון מידי שמר (מלכים א' ט"ז). תיאורים אלה באים כנראה להוכיח כי בשעת החזרה ממצרים, עם ישראל איננו "פולש" לשטחים לא לו, אלא חוזר לשטחי המולדת שלו [זהו גם הטיעון של המתנחלים ביהודה ובשומרון: הבעלות על הקרקעות הללו היא שלנו, ויש לנו הוכחה כתובה: ספר התנ"ך!] פס' 4 – אברהם פונה לאנשי חברון, בבקשה לקנות מהם אחוזת קבר כדי לקבור את שרה. הוא מציין שהוא גר-תושב, כלומר מי שבא לחיות במקום לתקופה ארוכה מאד (בניגוד לנכרי, שהוא רק עובר במקום=תייר] בני העיר, המסרבים כנראה לבקשת אברהם, מכיוון שאינם רוצים לפתוח פתח של אפשרות למכירת קרקע לזרים, דוחים בנימוס את טענתו של אברהם שהוא "גר- תושב", מכנים אותו בתואר הכבוד "נשיא אלוהים" וטוענים כי הוא אחד מהם, ועל כן אין לו צורך בחלקת קבר מיוחדת למשפחתו. הם מציעים לו לקבור את שרה במקום מובחר בבית הקברות שלהם, ומדגישים כי איש מהם לא ימנע זאת ממנו (פס' 5 – 6).
אברהם משתחווה בפניהם, כאות תודה על דברי השבח, אך מבקש כי אם הם באמת רוצים לעזור לו, שיקראו לעפרון החתי, אשר בקצה חלקתו נמצאת מערה, "מערת המכפלה" (על-פי חז"ל השם נובע מכך שנקברו בה האבות בזוגות), אשר בה הוא רוצה לקבור את שרה, והוא רוצה לקנותה "בכסף מלא" על-פי מחירה בשוק. "עם הארץ" קבוצת אנשים בעלי עמדה ותפקיד משפטי, בניגוד ל"כל באי שער העיר" (פס' 18,10 ) שזהו תאור של כלל תושבי המקום. עפרון הוא מנכבדי המקום, אולי אפילו נמנה על "עם הארץ".
עפרון עונה לאברהם, בפני כל ציבור השומעים, כי יעניק את המערה לאברהם במתנה, ולא רק את המערה, אלא את כל השדה שלידה. עפרון מבין את רצונו של אברהם לזכות בבעלות חוקית על חלקת אדמה, ורוצה למנוע זאת בידעו שאברהם יסרב לקבל את המתנה. אברהם הנחוש בדעתו להשיג את מבוקשו, משתחווה שנית. הוא משתמש בדיוק באותו הביטוי שהשתמש בו עפרון "לו שמעני" ומודיע לו כי בכל מקרה התכוון לשלם עבור המערה, והוא מתעקש על כך. עפרון מבין כי לא יוכל להתחמק, ומחליט "לתקוף את הבעיה" מצידה השני. הוא נוקב לאברהם מחיר של 400 שקל כסף, שהוא סכום אסטרונומי באותם הימים, ללא כל פרופורציה לערכו האמיתי של השטח. רק לשם השוואה: ירמיהו קונה חלקת שדה ב – 17 שקלים (ל"ב 9) יעקב קונה חלקת שדה בשכם במאה קשיטה (מטבע קטן בהרבה מאשר שקל),דוד קונה את גורן ארונה בחמישים כסף ועוד. עפרון מוסיף, אולי בציניות נסתרת כי בין אנשים עשירים זהו סכום לא גדול "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מהו?!" הוא מקווה בכל ליבו שבידי אברהם הנווד, שזה מקרוב בא, אין סכום גדול כל כך במזומן ובהישג יד. אברהם מתגלה כשחקן שחמט טוב יותר, או כמי שהרחיק ראות. הוא שולף את ארנקו וקונה את השדה.