התמיהה המרכזית בפרק: כיצד יכול ה' לבקש ממאמיניו דרישה כל כך לא מוסרית? האם האמונה חשובה יותר מחיי אדם? הניסיון שבו עומד אברהם קשה עוד יותר, לאחר שכבר נפרד מישמעאל (פרק כ"א). הוראתו של ה' לאברהם, לשמוע בקול שרה (כ"א 12 – 13), מובנת עכשיו עוד יותר. נכונותו של אברהם להקריב את יצחק ל-ה', מעידה גם על יחסו לישמעאל: לא משום שהסתפק ביצחק, הוא מגרש את הגר וישמעאל, אלא בגלל דבקותו המוחלטת ב-ה'. והמסקנה : פרק כ"א הוא ניסיון שנועד לחשל את אברהם לקראת הניסיון הקשה מכל – הקרבת יצחק. (זו גם הסיבה שפרק כ"א מכונה במסורת: עקידת ישמעאל)
"והאלוהים ניסה את אברהם" – הקורא יודע יותר מגיבורי הסיפור. המתח מוסט מן החרדה לחיי יצחק אל השאלה: האם יעמוד אברהם בניסיון?
"קח את בנך, את יחידך…. ולך לך .." ה' מצווה על ההקרבה בשלבים, מן המעורפל אל הממוקד.
השוואה (קצרה!) בין הניסיון הראשון והעשירי .
על פי חז"ל, אברהם עומד בעשרה ניסיונות. יש קוים משותפים רבים בין הניסיון הראשון: "לך לך מארצך וממולדתך…." (פרק י"ב), לבין הניסיון העשירי: "קח את בנך, את יחידך…." (פרק כ"ב). בשני הניסיונות יש מעבר הדרגתי מן המעורפל אל הממוקד. בשניהם מופיע הביטוי "לך לך" ואח"כ המילה "ארץ". אבל יש בין הניסיונות הללו גם ניגוד תהומי: בניסיון הראשון מבטיח ה': "ואעשך לגוי גדול". הדרישה, בניסיון האחרון, להקרבת הבן: "והעלהו שם לעולה" עומדת בסתירה מוחלטת להבטחה הנ"ל. ולסיכום: בעוד שבניסיון הראשון נדרש אברהם לוותר על עברו – כאן הוא נדרש לוותר על עתידו!
"הנני" - המילה מופיעה בסיפור שלוש פעמים, והיא מסמלת את הקונפליקט ואת פתרונו. אברהם נדרש להכריע בין אהבתו ונאמנותו ל-ה', לבין אהבתו ליצחק. הבעיה כאן היא שאין ביכולתו לקיים את שתי נאמנויותיו בעת ובעונה אחת. או שיקריב את בנו, למען אלוהים, או שיוותר על אלוהיו, למען בנו. בפעם הראשונה (פס' 1) אומר אברהם "הנני" ל-ה'. זוהי נאמנותו המוחלטת לאל. בפעם השנייה (פס' 7) הוא מביע את נאמנותו לבנו, ולבסוף (פס' 11), נעשית ההכרעה: אברהם בוחר בנאמנות לאלוהיו.
דמויות המשנה: שני הנערים והחמור. הם מסמלים את הארציות. יש הפרדה בין העולמות: עולם הרוח והאמונה הנשגבה, ועולם היום-יום. שני הנערים משמשים גם דמויות נגד לאב ובנו: הם נשארים יחדיו, בעוד האב ובנו יאלצו, בקרוב, להיפרד.
"וילכו שניהם יחדיו" זהו משפט מנחה בפרק (פס' 6, 8, 19) והוא מבליט את הכאב, מכיוון שעוד מעט תשבר ההרמוניה בין האב לבנו, לפי דרישת האל, ודווקא האב יגרום סבל רב לבנו.
עיצוב הרגשות בפרק: נעשה על ידי השימוש בפעלים. לדוגמא פס' 3, וכן פס' 9 – 10. בשיאו של הסיפור: "ויבואו..ויבן…ויערוך…ויעקוד…וישם..וישלח…וייקח…לשחוט…" בפס' 3, לעומת זאת, סדר הפעולות אינו הגיוני: רק לאחר שהושיב כבר את בנו על החמור, נזכר אברהם שלא הכין עצים, פעולה הלוקחת זמן רב.
הקדמת קדושתה של ירושלים: פס' 14 הוא הערת מחבר (גלוסה) שאינה שייכת לעצם הסיפור. הערה זו באה במטרה להקדים את התקדשותה של ירושלים לימי אברהם. הביטוי "הר ה'" רומז להר הבית. גם הפועל "יראה", בבניין נפעל, רומז למצוות העלייה לרגל לירושלים: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך…" (שמות, כ"ג 17, דברים ט"ז 16 ועוד.)
ממד הזמן בסיפור המקראי : ככל שמתקרבים לשיאו של הסיפור – מתרבים הפרטים והסיפור מתארך. הסופר "משהה" את הסיפור על ידי השימוש בפעלים רבים. לאחר שהסיפור הגיע לשיאו , והקונפליקט נפתר – הסיפור מסתיים במהירות, ללא הקפדה יתרה על הפרטים. לדוגמא: הסופר לא מציין שיצחק חוזר עם אברהם לבאר שבע….(פס' 19).
מהי תכלית הניסיון? בפס' 12 אומר ה': "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה…" האם ה' לא ידע שאברהם יעמוד בניסיון? ה' יודע מראש מה יעשה האדם, אך מכיוון שלאדם ניתנה הזכות לבחור, הרי שעד לרגע האחרון הוא יכול לשנות את החלטתו. ה' יודע מה יבחר האדם, אך עליו להוציא את החלטתו מן הכוח אל הפועל. שלב ההוצאה לפועל הוא השלב בו מוכיח האדם את צדיקותו, ואז גם ניתן לגמול לו על מעשיו.
לדעת חז"ל, הניסיון נעשה עבור המנוסה (אברהם), ולא עבור המנסה (אלוהים). ההוכחה לכך: ה' מעמיד בניסיון רק את הצדיקים שהוא בטוח ביכולתם להצליח.
המסרים בסיפור – לסיפור מסרים רבים, גלויים וסמויים. המסר העיקרי: ה' אינן חפץ בקורבן אדם. מסר חשוב לא פחות: האמונה עדיפה על כל עניין אחר
[הערה אישית: האם האמונה עדיפה תמיד על החיים? אישית אינני חושב כך. לעניות דעתי טוב "הכופר" החי מן המאמין המת. על פי ויקרא , י"ח 5, המצוות ניתנו לאדם כדי לחיות בהן , ולא כדי למות, אבל זוהי כמובן שאלה שתישאר פתוחה.]
לסיפור "עקידת יצחק" משמעות רבה ביותר, לכל הדעות, ולא לחינם הוא מהווה מוטיב קבוע בתרבות ישראל, הן בסידור התפילה, והן בספרות, בשירה ואפילו בכתיבה העיתונאית היום יומית., עד עצם ימינו.