ארבעה אבות נזיקין - שמות, כ"א 28 - 36, כ"ב 4 - 5

אבות נזיקין - גורמים עיקריים לנזק. כל יתר הגורמים הם "תולדה" של אותם אבות נזיקין.

שום מערכת משפטית אינה יכולה לצפות מראש את כל ההתרחשויות בחיים. ספר חוקים שינסה להקיף כל אפשרות בחיי היום-יום יהיה בלתי ניתן ללימוד, מה גם שתרבותו החומרית של האדם מתקדמת בצעדי ענק. לפני מאה שנה לא היה קיים ולו גם קובץ חוקים אחד שהכיל חוקי תעבורה במכוניות...

הפתרון הוא אפוא, בקביעת עקרונות מופשטים, שמהם יוכל השופט לגזור את הדין במקרה הנדון.

התורה, ובעקבותיה חז"ל, קובעת ארבעה אבות נזיקין:

השור: כל הנזקים שגורם בעל חיים של אדם אחד לאדם אחר, או לרכושו של אדם אחר.

הבור: כל המפגעים שגורם אדם ברשות הרבים.

הבער (נקרא גם: המבעה): נזקים שגורם מקנהו של אדם אחד ליבוליו של אדם אחר.

ההבער: כל נזקי השרפה שנגרמים על ידי אדם אחד, שהבעיר אש, לרכושו של אדם אחר.

השור   (פס' 28 - 32, 35 - 36)

מבדילים בשני סוגי שוורים:

שור "תם": שור שמעולם לא תקף ולא נגח אדם אחר, ו/או שור אחר.

שור "נגח" (דגש חזק ב-ג', במשקל בעלי מקצוע, נקרא גם "שור מועד"): שור שכבר תקף בעבר אדם ,או שור אחר, הזהירו את בעליו, אך הוא התרשל בשמירה עליו. (הערה: תקף, אבל לא הרג!)

דיני נגיחת שור באדם: פס' 28 - 32

החוק מבדיל בארבעה מקרים:

1.  שור "תם" שנגח אדם אחר למוות - השור ייסקל, אך בשרו לא ייאכל. בעל השור "נקי", כלומר אינו חייב בדין. סקילת השור היא על-פי קביעת ה' בבראשית ט' כי גם החיות ישלמו בחייהן על הריגת אדם.

2.  שור "נגח" שהרג איש או אישה - השור ייסקל, ובעליו יומת. זאת מכיוון שבעל השור הוזהר מפני התנהגותו של השור ("והועד בבעליו"), אך לא שמר עליו כראוי.

מכיוון שבעל השור אמנם אשם, אך אין כאן אשמה ישירה  ברצח, אלא רשלנות פושעת, יכול בעל השור לפדות את עצמו ולשלם כופר על פי קביעת בית הדין.

3.  כדי למנוע כל ספק או טענה אפשרית של בעל השור - במקרה והשור נגח בן או בת - הדין זהה לדין במקרה של נגיחת אדם בוגר.

4.  במקרה והשור נגח למות עבד או אמה - בעל השור ישלם לאדוני העבד סכום של 30 שקלים כסף.

דיני נגיחת שור בשור: פס' 35 - 36

החוק מבדיל בשני מקרים:

1.  שור "תם" שנגח למוות שור אחר - שני בעלי השוורים מתחלקים בנזק. ימכרו את השור החי ואת השור המת, ויחלקו את דמי המכירה בין שניהם.

2.  שור "נגח" שנגח למוות שור אחר - בעל השור הפוגע יסבול את מלוא הנזק. הוא ישלם לבעל השור הפגוע דמי שור חי, וייקח לעצמו את השור המת.

הבור  (פס' 33 - 34)

אדם הגורם למפגע כלשהו ברשות הרבים, על ידי כריית בור ו/או על ידי אי כיסויו מחדש של בור שהיה מכוסה בעבר - יסבול את מלוא הנזק שגרם. אם נפל שור לתוך הבור ומת - ישלם דמי שור חי לבעל השור, והוא ייקח לעצמו את השור המת

הבער (המבעה):   (כ"ב 4)

כאן מדובר באדם ששולח בזדון את צאנו לרעות בשדה, או כרם, של אדם אחר. על כוונת הזדון מעיד השימוש בבניין פיעל: "שילח". העונש במקרה זה הוא חמור: המזיק ישלם "במיטב כרמו" כלומר בודקים את מחיר השדה היקר ביותר בכפר, וסכום זה יהיה על בעל הצאן לשלם.

ההבער:  (כ"ב 5)

כאן מדובר באדם שהבעיר אש, וזו עברה ללא כוונה לשדה שכן, אולי כתוצאה משינוי פתאומי בכיוון הרוח וכדומה. מכיוון שכאן מדובר אולי ברשלנות, אך לא במעשה מכוון ("כי תצא אש") הרי המבעיר ישלם אך ורק את הנזק הממשי שגרם.  

לעמוד המרכזי של אתר התנ"ך לבגרות                                         2010