תנ"ך לבגרות - פרק כ"ח

פרק כ"ח – חלום יעקב

פס' 1 – 9 – יעקב נשלח לארם כדי להינשא בסוף פרק כ"ז רבקה מצליחה "לסובב בכחש" את יצחק בטענה שאם יעקב יינשא לאישה מבנות הארץ, הדבר יביא למותה. בנוסף, היא מצליחה להרגיע את כעסו של יצחק על יעקב, ובמקביל לשכנע את יעקב לצאת לארם, פן ייפגע על ידי אחיו.

יצחק קורא אליו את יעקב ושולח אותו לארם, לבית דודו לבן, אחי אימו. הוא מעביר אליו את ההבטחות שהבטיח אלוהים לאברהם: פריון ונחלה. עשו, השומע כי יעקב נשלח לארם, וכי נישואין לבנות הארץ הם חטא בעיני הוריו, מחליט "לעשות דווקא" ומתחתן עם מחלת בן ישמעאל, שהיא בת דודתו מצד אביו.

פס' 10 – 22 – חלום יעקב יעקב עושה כמצוות הוריו ויוצא לחרן.

[הערה גם קטע הזה, מורכב משני מקורות ספרותיים שונים, ויש בו כפילויות, ולא ארחיב].

"כי בא השמש" בכל התנ"ך כולו הצרוף של השמש + הפועל ב.ו.א מורה על שקיעת השמש דווקא.

יעקב מגיע למקום מסוים, משתמש באבן ככרית, ונרדם. בחלומו, הוא רואה מלאכים העולים ויורדים בסולם, שראשו מגיע השמיימה (במקור הספרותי השני, אלוהים הוא הניצב בראש הסולם!). אלוהים מציג את עצמו בפני יעקב בצורה המזכירה את הפתיחה לעשרת הדיברות (ראה גם בראשית ט"ו 7) ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה.

אם נתייחס להבטחה זו כלשונה, הרי ההבטחה היא לשטח מצומצם מאד. את זה הבינו כבר חז"ל וחיברו מדרש נחמד: "הארץ אשר אתה שוכב עליה" מאי רבותיה? [איזה דבר גדול יש כאן?] אמר ר' יצחק: מלמד שקיפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה להיכבש לבניו" (תלמוד בבלי, חולין, צ"א עמוד ב') עוד מבטיח אלוהים ליעקב רוב צאצאים, ואת הארץ כולה, וכמו לאברהם, גם ליעקב נאמר כי כל משפחות האדמה יתברכו בו. לבסוף, מבטיח אלוהים ללוות את יעקב בדרכו, לשמור עליו ולהחזירו לארץ ישראל. יעקב מתעורר משנתו ומבין מחלומו כי למקום יש קדושה מיוחדת, וזהו כנראה השער לשמים (פס' 17). הוא לוקח את האבן עליה הניח את ראשו בלילה, משתמש בה כמצבה, כאות לזיכרון, וקורא למקום "בית אל". זהו כנראה הסיפור האטימולוגי על מקור שמה של העיר בית-אל, אם כי כבר אברהם בונה לידה מזבח ל- ה'. (ראה בראשית י"ב 8)

לאחר כל זאת, נודר יעקב נדר, כי אם אלוהים יהיה איתו, ישמור עליו, יספק לו אוכל ובגדים וישיב אותו חזרה לבית אביו, הוא יאמין בו לעולם, והמקום בו הניח את האבן כמצבה יהפוך למקדש לאלוהים, והוא יביא לאלוהים מעשר מכל הרכוש אשר יהיה לו (פס' 20 – 22).

נדרו של יעקב יוצר שתי בעיות, האחת ספרותית והשנייה אמונית. הבעיה הספרותית היא שהנדר "מתעלם" מהבטחה מפורשת של אלוהים ליעקב לעשות את כל מה שיעקב מבקש בנדרו (פס' 13 – 15). הבעיה האמונית היא שיעקב מתנה את אמונתו במילוי דרישותיו מאלוהים, מה שהופך את אמונתו ל"תלויה בדבר", וכבר אמרו חז"ל: "אהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה" קל וחומר אם מדברים על אמונה.

את הקושי הראשון ניתן לפתור באמצעות ההסבר כי בקטע זה מצטרפים שני מקורות ספרותיים. באחד מהם מופיעה הבטחתו של אלוהים, ובשני – הנדר של יעקב.. לבעיה האמונית לא מצאתי הסבר המניח את דעתי! פס' 22 – כנראה ניסיון להקדים את קדושתה של ירושלים ומקום המקדש לימי האבות, או לחילופין, ניסיון להסביר מדוע נבנה בבית אל מקדש לאלוהים בימי ירבעם. ניסיונות כאלה מצאנו גם בבראשית י"ד 18 – 20 וכן גם כ"ב 14. גם שם ניכרת ידו של עורך מאוחר בטקסט, ולא ארחיב.