מקור החוק, מטרתו והיקפו

 המקורות: שמות, כ' 1 – 14, ויקרא, י"ט 1 – 18, דברים, ו' 20 - 25

מעמד הר סיני: בשמות, י"ט נכרתת ברית בין אלוהים לעם ישראל, במעמד מיוחד, הנקרא "מעמד הר-סיני". בברית זו מתחייב עם ישראל להאמין ב - ה' בלבד, ואילו ה' מתחייב שעם ישראל יהיה לו ל"עם סגולה", כלומר עם מיוחד, שיהיה זכאי ליחס מיוחד, על כל המשתמע מכך. מכאן ואילך, כל התנ"ך הוא למעשה סיפור ההיסטוריה של שמירת הברית, ועוסק בשאלה האם העם שמר על הברית, או הפר אותה. בנוסף, זאת הסיבה מדוע נקרא הספר, על-ידי העולם כולו, "הברית הישנה", להבדילו מן "הברית החדשה", שהוא, ביחד עם התנ"ך, ספר היסוד של הנצרות.

צריך להבין כי בעולם העתיק, לשמירתה של ברית שנחתמה בין שני צדדים, וקיומה כלשונה, היה ערך עליון. הפרת הברית על-ידי אחד הצדדים גררה אחריה עונשים קשים. כל האסונות הגדולים שקרו לעם ישראל בתקופת המקרא מוסברים בכך שעם ישראל הפר את הברית שנכרתה במעמד הר-סיני.

ברית סיני איננה הברית הראשונה בתנ"ך. לפניה נכרתה ברית בין ה' לנח, כלומר עם כלל האנושות, ובה מבטיח ה' לא לגרום למבול נוסף. בהמשך סיפורי ספר בראשית כורת ה' ברית גם עם אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב. השונה הוא שהפעם הברית נכרתת עם כל העם, ולא עם בודדים.

החל משחר האנושות מוכרים לנו שני סוגים של בריתות: האחד, ברית בין שני צדדים שווי כוחות. במקרה כזה מדובר בדרך כלל על אי-התקפה, או עזרה הדדית, והשני, ברית בין צד חזק לצד חלש. במקרה זה מבטיח הצד החלש נאמנות, ואילו הצד החזק מבטיח הגנה ותמיכה. ברית סיני היא כמובן ברית מן הסוג השני.

כאמור, בהצעת הברית (פס' 5 – 8) נדרש עם ישראל לשמור את תנאי הברית, שיפורטו בהמשך. בתמורה מתחייב ה' להפוך את עם ישראל לעם סגולה: עם שזוכה להגנה וליחס מיוחד מהאל. שמירה על החוקים תהפוך את העם ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". (דרישה זו "קדושים תהיו" מופיעה גם בויקרא, י"ט 2)

על-פי סיומו של הפרק, משה עולה אל האלוהים, בראש הר סיני, ומקבל ממנו את עיקרי הברית, כפי שהם מופיעים בפרק כ': עשרת הדיברות.

 עשרת הדברות - שמות, כ' 1 – 14

שני הנוסחים של עשרת הדברות (שמות כ', דברים ה') מופיעים במסגרת התגלות מיוחדת במינה וחד-פעמית של אלוהים לעמו, וכריתת ברית עמו. לפי המסורת, אלה הדברים היחידים שנאמרו ישירות לעם ישראל ע"י ה', נכתבו על לוחות כעדות לברית, והושמו בארון מיוחד, ארון הברית.

עשרת הדברות הם צווים אלוהיים, ואין הם חוקים רגילים, שהעובר עליהם מובא לבית המשפט. הנושאים הם מרכזיים בחיי העם, אך אין אלה עקרונות מופשטים, אלא ענייני החיים. התוצאה העיקרית של מעמד הר-סיני: שבטים ומשפחות שהיו קשורים בקשרי דם, באים בברית דתית, מוסרית ומשפטית, המאחדת אותם לעם.

החלוקה המסורתית של הדברות, בניגוד לחלוקה לפרשיות היא זו: 1. אנכי ה' אלוהיך... 2. לא יהיה לך... 3. לא תשא את שם ה' לשווא... 4. זכור את יום השבת...  5. כבד את ... 6. לא תרצח. 7. לא תנאף. 8. לא תגנוב.  9. לא תענה ברעך עד שקר. 10. לא תחמוד... 

חלוקתם העניינית של הדברות - מצוות בין אדם למקום (כינוי של כבוד לה'), ומצוות בין אדם לחברו, כאשר מצוות כיבוד ההורים מהווה את החוליה המגשרת. יש הטוענים כי הדברות נתונים בסדר יורד, על פי דרגת חשיבותם.

הרעיונות המרכזיים של עשרת הדברות.

1.   "אנוכי ה'.." - הכרזה על ה' כאלוהי ישראל, ועל עם ישראל כעם הנבחר. רעיון הבחירה ורעיון החרות האישית והלאומית הם שני רעיונות בסיסיים בעם, החוזרים ונשנים פעמים רבות בתנ"ך.

2."לא יהיה לך אלוהים אחרים..." אמונת הייחוד. החידוש העיקרי של עשרת הדברות בפרט, והיהדות בכלל. זוהי אלוהות המשוחררת מגורל, טבע, היסטוריה וכו'. יש כאן שלילה מוחלטת של כל אלוהות אחרת, ומכאן ואילך כל תנ"ך הוא מאבק למען המונותאיזם.

"לא תעשה לך..."  - אחרי האיסור "לא יהיה לך" בא הפירוט: א. "לא תעשה לך כך פסל.." ב. "לא תשתחווה להם..." ג. "לא תעבדם".  יש כאן מעבר הדרגתי מהעשייה אל האמונה. הנימוק למצווה כאן הוא: "כי אני ה' אלוהיך..." והעונש כאן הוא גמול קיבוצי: כל העם ערבים זה לזה ולקיום דרישה זו!

3.   "לא תשא..." - קדושת שם ה'. יש האומרים כי הכוונה לשבועת שקר. המחמירים אינם מבטאים כלל את שמו של ה', אלא בשעת הכרח, כמו בשבועה, נדר וכו'.

4.   "זכור את יום השבת..." - בשמות, ההנמקה לשמירת השבת היא דתית. (בדברים - סוציאלית).לשבת היהודית אופי שונה מזה של עמי המזרח הקדום, שנהגו לשמור על יום מנוחה כדי לא להרגיז את האלים. ניתן לקיים את השבת בכל מקום. זהו יום הזדהות עם האל, ומיוחד משאר הימים .

5.   "כבד את אביך ואת אמך..." - בחברה פטריארכלית-שבטית, מהווה המשפחה את חוט השדרה של החברה, לכן השמירה על כבוד ההורים חשובה כשמירה על כבוד האל. זהו הדיבר היחיד שבו יש גמול: "למען יאריכון ימיך...". מכאן אפשר גם ללמוד שמי שלא יכבד את הוריו - ימיו יתקצרו. יש הרואים בביטוי "על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך" רמז לגמול לאומי: אם כל אחד ואחד מן העם יכבד את הוריו כנדרש - יזכה העם לשבת שנים ארוכות על אדמתו.

6.   "לא תרצח" - הרעיון המרכזי: תפיסת החיים. אין לאף אדם זכות לקחת חייו של אדם אחר.

7.   "לא תנאף" - קדושת חיי המשפחה וטהרתה.

8.   "לא תגנוב" - קדושת הקניין. לכל אדם הזכות לבעלות על רכוש פרטי.

9.   "לא תענה ברעך..." - קדושת המשפט. איסור על עדות שקר.

10.  "לא תחמוד..." - טוהרת המחשבה. יש הטוענים כי זהו הדיבר הקשה ביותר לביצוע!

ויקרא, י"ט 1 – 18

בפרק זה, הפותח את פרשת "קדושים", נמצא את "המהדורה הכוהנית" של עשרת הדברות. חלק מהדברים מקבילים באופן ישיר וברור, וחלקם מקבילים ברעיון או בכוונה וכו'.

כמו בעשרת הדברות, גם בויקרא י"ט סגנון הצווים הוא אפודיקטי, ואין בנמצא עונש למי שאיננו מקיים את החוק. מרבית ההנמקות לצווים בפרק זה הן בסגנון "אני ה'", או "אני ה' אלוהיכם". נוסח זה של הנמקה, בגוף ראשון, בא ללמד על מקורו האלוהי של החוק.

דברים, ו' 20 - 25

קטע זה, המוכר לנו מההגדה של פסח, מופיע מעט לאחר המהדורה הנוספת של עשרת הדיברות בדברים, ה' 6 – 21. המחבר צופה כי בעתיד, בדרך הטבע, יקום דור שלא היה נוכח במעמד הר-סיני. לבן שישאל את אביו ויחקור לפשר החוקים שהוריו מקיימים, יענה האב בסיפור יציאת מצרים. האל שהוציא את עמו מעבדות לחירות הוא האל שציווה לקיים את כל החוקים הללו, ומכיוון שמקור החוקים הוא אלוהי – יש לקיימם ככתבם וכלשונם. קיום מדוקדק של החוקים יביא גם את הדורות הבאים לאמונה ב-ה' והאל יגמול למאמיניו "..לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה".

בעמוד זה - מקור החוק, מטרתו והיקפו  המקורות: שמות, כ' 1 – 14, ויקרא, י"ט 1 – 18, דברים, ו' 20 - 25

אתר התנ"ך של המורה עמוס אוזר