מלכים ונביאים – מזמורים

תהילים קכ"ב

קשה מאד לדעת מתי חובר מזמור זה. יש פרשנים הסבורים כי מזמור זה הושר על-ידי עולי הרגל שעלו לירושלים בשלוש הרגלים. אחרים רואים בו מזמור געגועים של יחיד העומד אל מול פני העיר, מתפעל מיופייה ונזכר בהיסטוריה המפוארת של העיר בפרט, ושל עם ישראל בכלל. יש הרואים בו מזמור שנכתב על-ידי אחד היהודים שגלו לבבל, ועדיין הוא נמצא שם, מתגעגע לעיר ולזיכרונות שיש לו מימי העלייה לרגל, ויש הרואים בו מזמור שנכתב בימי ראשית תקופת שיבת ציון. כאשר הביטוי ירושלים הבנויה" מלמד על שאיפה, ולא על תיאור מצב עכשווי. מכאן יובן כי הפירוש של הביטויים השונים במזמור הוא תלוי הקשר ב"מושב בחיים" של המזמור, כלומר אם המזמור הוא מזמן אחד, פירוש הביטויים הוא אחד, ואם המזמור הוא מזמן אחר, גם פירושם של הביטויים בו הוא אחר.  

כותרת המזמור: "שיר המעלות" משותפת לחמישה-עשר מזמורים בספר תהילים (ק"כ – קל"ד). השערות רבות הובאו לפרושה. בין היתר מסביר רש"י כי בין אולם הגברים לעזרת הנשים במקדש היו חמש-עשרה מדרגות, ועל כל אחת מהן היו שרים מזמור מיוחד. יש המוצאים במזמורים את תיאור מעלותיו של ה', אבל מרבית המזמורים הללו עוסקים באדם דווקא. אחד ממדרשי חז"ל דורש את הביטוי "שיר המעלות" "שיר למאה עולות" ועוד.

"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" – המשורר מספר לתומו כי כאשר הוזמן לעלות למקדש בירושלים, כנראה ביחד עם עוד כמה מאנשי מקומו, הוא שמח על כך מאד. המשורר חוסך מאיתנו את פרטי הדרך. בפסוק הבא כבר עומד המשורר, יחד עם חבריו, בשערי ירושלים. יש לשים לב שהפסוק הראשון נאמר בלשון יחיד, והשני בלשון רבים: "רגלינו". גם הפנייה לירושלים היא בגוף שני, פנייה של קירבה ואהבה.

"ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" כאמור, יש פרשנים הסבורים כי פסוק זה מעיד על שאיפה ולא על מצב נתון. זאת מכיוון שבראשית תקופת שיבת ציון העיר הייתה עזובה והרוסה בחלקה, ורק כמאה שנה מאוחר יותר, עם עליית עזרא ונחמיה שופר המצב, אם כי גם אז לא חזרה העיר למצבה הקודם. בכל אופן, העיר ירושלים בנויה במקורה  על שבע פסגות, כך שהיא נראית כתמנון השולח את זרועותיו לכל עבר, ושכונותיה בנויות כל אחת בסגנון שונה, אבל דווקא השונות בין השכונות, וחוסר התכנון מלכתחילה, הם היוצרים שלמות מיוחדת ומסקרנת.

[לאחר מלחמת ששת הימים  ב-1967 נוספו לעיר עוד כמה גבעות, ועם כיבוש העיר המזרחית צוטט ללא הרף הביטוי "עיר שחוברה לה יחדיו" שהפך לפתע להיות סיסמא ציונית מודרנית, על משקל "שנית מצדה לא תיפול"]

בפסוק 4 מתאר המשורר את עברה המפואר של ירושלים. אם אכן נכונה הסברה כי מזמור זה התחבר בימי שיבת ציון, הרי אז המשורר בא לתאר את הקשר הנצחי בין עם ישראל ל-ה', ואת הקשר הבל-יינתק של עם ישראל לבירתו ירושלים, מקום שבו דוד המלך ישב לשפוט את עמו. במקרים רבים בתנ"ך השיפוט הוא סמל לשלטון או למלוכה. אבשלום, הרוצה לתפוס את מקומו של אביו, אומר "מי ישימני שופט בארץ", ומנסה לגנוב את לב העם באמצעות המערכת המשפטית (שמואל ב' ט"ו 2 – 6). שלמה מבקש מ-ה' לב נבון לשפוט את העם ונענה (מלכים א' ג').

"שאלו שלום ירושלים" – המשורר מבקש ממאזיניו להתפלל לשלומה של העיר. האמצעי האומנותי הבולט בפסוק זה הוא המצלול (אליטרציה) המדגיש את העיצורים ש' ו – ל'.

"יהי שלום בחילך, שלוה בארמונותיך" – תפילה נוספת לשלום העיר. "חיל" פרושה כנראה חומה, או חלק כלשהו מן החומה המקיפה את העיר. המשורר הולך ומבקש שלום גם למען "אחיו ורעיו" כאשר הכוונה היא כנראה לא רק לאותם בני מקומו שעלו איתו לרגל, אלא למען כל עם ישראל, שהמשורר חיזק את הזיקה אליו עם הגיעו לירושלים.

המזמור מסתיים בבקשה "למען בית אלוהינו אבקשה רק טוב לך". כלומר כל מה שביקש המשורר עבור העיר ירושלים, שריר וקיים גם עבור המקדש.

יש לשים לב שהמזמור פותח במקדש "בית ה'" ומסתיים באותו הביטוי, מה שיוצר מעין מסגרת ספרותית למזמור.