|
ירמיהו, פרק ז'
התפיסה המקובלת במזרח הקדום ראתה את המקדש כביתו של האל, כמשמעו. גם תפיסת המקדש כמקום פולחן, שבו מקריבים קורבנות לאל, היא ביטוי לראיית המקדש כביתו של האל, שבו הוא אוכל את מזונו. החל בימי שלמה המלך, עם כינון המקדש, טופחה בקרב יושבי יהודה וירושלים האמונה, שהמקדש, ביתו של האל, מגן על העיר. אין אפוא להעלות על הדעת אפשרות, שה' יהיה הגורם לחורבן מקדשו הוא. הכרה עמוקה זו, שהמקדש הוא נצחי, קבלה חיזוק רציני לאור ההצלה הניסית של העיר בימי מסע סנחריב. אמונה זו גרמה לאשליה להאמין שלא יאונה רע למקדש, ומכאן שגם ירושלים עצמה לא תיפגע.
פסוקים 1 - 20: בגלל חטאי העם יוחרב המקדש והעם יגלה מארצו הנביא מקבל מסר אלוהי לצאת ולעמוד בשער בית המקדש, כנראה באחד מחגי העלייה לרגל. פס' 3 - בנוי במבנה של תנאי ותוצאה. התנאי להשארות עם ישראל בארצו הוא שיפור בדרכיו. הצירוף "דרכים ומעללים" הוא ביטוי שגור לתאר התנהגות מוסרית ודתית בזיקה לגמול של שכר ועונש. בפס' 3 נזכרים באופן כללי התנאי והתוצאה. בפס' 4 - 6 מורחב ומפורט התנאי, ובפס' 7 מפורטת התוצאה: ישיבה רצופה בא"י. הרעיון כאן: ישיבה בארץ מותנית בהתנהגות מוסרית ודתית נאותה! פס' 4 - "היכל ה', היכל ה', היכל ה' המה": הנביא מזהיר את העם שלא יסמכו על דברי השקר האומרים שבניני המקדש יתקיימו לנצח. החזרה המשולשת היא ביטוי להדגשת הלעג של הנביא לדברי השקר. זהו סגנון אופייני לירמיהו. יש מפרשים שהדברים נאמרו כאשר הנביא מצביע על בנינים מסוימים בהר הבית. פס' 5 - 6: סדר המצוות בפסוקים הללו מן הקל אל הכבד. מן המצוות המוסריות ועד האיסור על עבודה זרה. פס' 9: הנביא מציין שהעם עוברים על צווים מעשרת הדברות. זאת משום שצווים אלה הם עיקרי האמונה הישראלית, בהיותם הבסיס לברית בין ה' לעם ישראל. על כן העם, העובר על הצווים הללו, מפר את ברית סיני. מניסיון העבר אנו יודעים שבמזרח הקדום העונש על הפרת ברית היה חמור ביותר. פס' 10 מדגים יפה את הביטחון המוחלט שמאום לא יקרה למקדש ולעיר, ועל כן אפשר לחטוא ללא חשש! פס' 12 - 15: הנביא מביא שני תקדימים היסטוריים מן העבר הבאים לקעקע את הביטחון המוחלט של העם: א. חורבן המקדש בשילה- בימי עלי הכהן ושמואל הנביא, נתן ה' את ידו לחורבן המשכן ששכן בשילה. זוהי הוכחה שה' אינו מהסס להרוס את מקדשו, כאשר חטאי העם הופכים לבלתי נסבלים. ב. חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים- הוכחה נוספת שה' מאפשר הרס עיר בירה השייכת לעמו, ויותר מכך: הוא מאפשר לעמים זרים לכבוש את הארץ ולהגלות את עמו מארצו. פס' 16 - "...ואל תפגע בי.." אל תפציר בי, אל תתחנן. אחד מתפקידי הנביא הוא לנסות ולהגן על העם מפני זעמו של האל. במקרה זה אומר ה' לנביא כי לא ישעה יותר לתחנוניו לטובת העם. העונש כבר נגזר ולא ישונה. פס' 17 - 20: כל המשפחה משתתפת בפולחן האלילי. "לעשות כוונים" פירושו עוגות, או מאפה בצק אחר. "למלכת השמים": בעלי המסורה ניקדו כאן את המילה "מלאכה" בסמיכות. המילה "מלאכה" מופיעה בתנ"ך 166 פעמים, בכולן עם האות א'. הניקוד המקורי של המילה היה כנראה סמיכות למילה "מלכה", אך כדי למנוע את האפשרות להבין שבשמים יש מלכה, בנוסף לה', המלך, שינו את ניקוד המילה. בפסוקים 19 - 20 מובא העונש שהוא בבחינת מידה כנגד מידה: העם מכעיס את ה' בעבודה זרה, לכן ה' יעניש אותם בכעסו: "אפי וחמתי".
פסוקים 21 - 28: עדיפות המוסר על הפולחן זהו אחד הרעיונות החוזרים כמעט אצל כל הנביאים. בברית סיני, ה' לא ציווה על הקרבת קורבנות. אם העם יתנהג כיאות, ממילא לא יצטרך לכפר על חטאים, ומכאן שלא יצטרך גם להקריב קורבנות. ה' אינו חפץ בבשר, ובודאי שאינו זקוק להקרבת קורבנות אם אין מצטרפת לכך אמונה אמיתית הנובעת מן הלב. "עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר.." זהו לגלוג על העם. העולה הוא סוג של קורבן הנשרף כליל על המזבח. הזבח הוא סוג של קורבן הנאכל ברובו על ידי המקריב. הנביא פונה לעם בהצעה שיאכלו את הבשר בעצמם, מכיוון שלה' אין צורך בבשר הזה, אם אינו מלווה באמונה אמיתית. במקום הקורבנות מעדיף ה' שמיעה בקולו ועשיית רצונו, שהם התנאים לברית בינו לבין עמו, שנכרתה בהר סיני. פס' 27:" ודברת אליהם...ולא ישמעו אליך, וקראת אליהם ולא יענוכה" האות ו' המודגשת היא ו' מיוחדת, הנקראת ו' הויתור: משמעותה: "אפילו שלא" - כלומר, אתה תמשיך להזהיר אותם, למרות שאין כל סיכוי לכך שיקשיבו אליך, ויצייתו לדבריך.
פסוקים 29 - 34: בגלל חטאי האלילות ייענשו העם במיתה וחורבן כאן מנבא ירמיהו את הפיכת מקום התופת, בגיא בן הינום, למקום קבורה המוני. לפני הרפורמה של יאשיהו היו מקיימים במקום זה פולחן למולך, שהיה מלווה בהקרבת בנים ובנות באש. כעונש על חטא זה יתמלא המקום בעתיד הקרוב גופות אדם לרוב, עד כדי כך שלא יישאר מקום לקבורת המתים ועופות השמים וחיות הארץ יאכלו את בשר המתים, ולא יישמע ביהודה קול ששון וקול שמחה כי הארץ עומדת להיחרב.
לעמוד המרכזי של אתר התנ"ך 2010
בעמוד זה: בגלל חטאי האלילות ייענשו העם במיתה וחורבן בגלל חטאי העם יוחרב המקדש והעם יגלה מארצו
|
