ירמיהו – פרק ל"א

הערה: בחלק מן הספרים הפסוק הראשון בפרק ל"א הוא בעצם הפסוק האחרון בפרק ל'. בספרים אחרים, כמו למשל בהוצאת "קורן" הטעות תוקנה. אי לכך ייתכן הבדל במספור הפסוקים. נא לשים לב!

פרק ל"א הוא מקובץ פרקי הנחמה ל' – ל"ג. בפרק מתוארת גאולתם השלמה של כל שבטי ישראל שגלו לאשור ובבל. הם ישובו לארצם, יבנו אותה ויזכו לשפע כלכלי. יחסי אחווה ישררו בין כל שבטי ישראל, ומרכזם הרוחני-דתי יהיה בית המקדש בירושלים. ה' יכרות אתם ברית חדשה וקיומם בארץ יהיה נצחי.  פרק ל"א הוא לקט של נבואות נחמה וגאולה, כנראה מזמנים שונים מחיי ירמיהו. חלקן מתקופת מלכות יאשיהו, וחלקן, כנראה, מימי חורבן הבית.

הפרק מתחלק לשלוש יחידות גדולות וליחידות משנה רבות. החלוקה ליחידות המשנה נעשית הן על-פי התוכן, הן על-פי הרווחים הגרפיים בין הקטעים (נעשו על-ידי חכמי המסורה, שתפקידם היה לשמר את מסורת הקריאה) והן על-פי נוסחאות פתיחה וסיום, כמו "כה אמר ה'.." "לכן...." "הנה ימים באים וכו'. חלקי הפרק הם:

פס' 1 – 21: שיבתם של עשרת השבטים לארץ ישראל והשתרשותם בה לנצח.

קטע זה מופנה כולו לבני עשרת השבטים שגלו לאשור עם חורבן שומרון (722). יש הסבורים כי הנבואות הללו נאמרו בתחילת ימי פעילותו של ירמיהו, בשעה שהמלך יאשיהו ניסה לאחד את שרידי עשרת השבטים, שנשארו בארץ ולא גלו לאשור, עם ממלכת יהודה. אחרים משערים כי הקטע כולו נאמר בזמן המצור הבבלי על ירושלים, סמוך לזמן חורבנה.

בפסוקים 15 – 20 השורש המנחה הוא ש.ו.ב  ובאמצעות משמעויותיו השונות של הפועל מבטא הנביא את הרעיון המרכזי: העם שבגלות אשור יחזור בתשובה, ואז ישיבם ה' מן הגלות.

פס' 23 – 26: שיבתם של גולי יהודה לארץ ובנייתה של הארץ מחדש.

כאן מתואר השפע הכלכלי וריבוי האוכלוסין לאחר שגם בני שבט יהודה ישובו לארץ מגלות בבל.

פס' 27 – 39: הצלחתם של שבטי ישראל בא"י וקיומם הנצחי בה כחוק טבע.

בקטע זה שלוש נבואות לאחרית הימים, המתחילות כל אחת בקריאה: "הנה ימים באים..".

פס' 29 – 30: עוסקים בשינוי תורת הגמול באחרית הימים.

פס' 31 – 34: מתארים את הברית החדשה בין ה' ועמו, זאת מכיוון והברית הישנה, ברית סיני הופרה על-ידי העם פעמים רבות. הברית החדשה תהייה חקוקה בלב כל אדם מרגע לידתו, ולא יהיה צורך ללמדה.

פס' 35 – 39: קיומם הנצחי של עם ישראל וירושלים, שיהיה בבחינת חוק טבע, בלתי ניתן להפרה.

הסברים קצרים למספר פסוקים:

פס' 1: "מצא חן במדבר..." השוואה בין יציאת מצרים לבין הגאולה מן הגלות בימי ירמיהו.

פס' 2: "מרחוק ה' נראה לי.." גם במימד של זמן וגם במימד של מרחק גיאוגרפי.

פס' 3: היחסים בין ה' לעם ישראל מתוארים אצל נביאים רבים כיחסים בין גבר לאישה. מכאן ההליכה אחרי אלהים אחרים, כמוה כבגידת אישה בבעלה.

פס' 4: "נטעו נוטעים וחללו" זאת על-פי החוק בויקרא י"ט 23 – 25: הנוטע כרם לא יאכל מפריו בשלוש השנים הראשונות לאחר נטיעתו וכו'. הנביא משתמש בחוק ובדימוי כדי להמחיש את העובדה שתושבי הצפון יחזרו לבתיהם ("הרי שומרון") ויזכו לשבת בהם תקופה ארוכה.

פס' 5: תושבי שומרון השומרים על הכרמים יעלו לירושלים, ותשרור אחווה בין שבטי הצפון והדרום.

פס' 14: "קול ברמה נשמע.." רוב המפרשים מסבירים "במרומים" אבל כנראה שהכוונה היא לעיר בשם רמה, השוכנת מצפון לירושלים, ועל-פי אחת המסורות (שמואל א', י' 2) שם קבורה רחל.

פס' 17: "אפרים מתנודד..." שבט אפרים, המסמל את שבטי הצפון, מודה בטעותו ומתבייש במעשיו. "עגל לא לומד" הוא עגל שטרם שמו עליו מלמד, ועדיין לא הסתגל למלאכת החרישה.

פס' 21: "נקבה תסובב גבר" שינוי בסדרי החברה: האישה מחזרת אחרי הגבר, ולא על-פי הנוהג הרגיל.

פס' 30: מוטיב כריתת הברית החדשה נמצא בספר דברים, בימי יאשיהו. הברית העתידית, בשונה מברית סיני, לא תהייה חקוקה באבן, אלא תהייה חלק בלתי נפרד ממהות האדם בישראל, ועל כן תהייה בלתי ניתנת להפרה, ולא יהיה צורך ללמדה. על חידוש הברית ניתן לקרוא במלכים ב' כ"ג 1 – 3.

פס 35 – 36: כשם שהברית החדשה תהייה חלק מישותו של כל יהודי, כך גם עם ישראל יהיה עמו של ה', כחלק מחוקי הטבע, חוק שאינו ניתן לביטול.   

לעמוד המרכזי של אתר התנ"ך                                                    2010