בראשית, פרק י"ז: ברית המילה

ההבטחות הקודמות לאברהם כללו זרע עצום ורב (ט"ו 5) וירושת הארץ (ט"ו 19 - 21, י"ב 7 ועוד). בפרק י"ז מתווסף היסוד הדתי. הברית כוללת שלושה יסודות: אלוהים, עם וארץ. הניסוח בפסוק 8 הוא ניסוח משפטי: "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם", בדומה לברית סיני. מכיוון שהברית היא בעלת אופי דתי, מוסיפים לה סימן הכר: את ברית המילה.

ברית המילה הייתה נפוצה בקרב עמים שונים במזרח הקדום. גיל הנימול, והטקסים הנלווים למילה היו שונים מ תרבות לתרבות. ידוע שהמצרים והשבטים הערביים היו נוהגים למול את בניהם, ואילו היוונים והרומאים - לא עשו זאת. יש חילוקי דעות בקרב החוקרים מהו מקורו של מנהג זה. יש הטוענים שזהו עניין של היגיינה, אבל טענה זו אינה כה סבירה. טענה אחרת: יש כאן מעין מאגיה. האדם נכון להגיש חלק מגופו לאל, כדי לזכות בפריון, או אולי בהגנה מפני סכנות, מגפות וכו'. המקרא מוציא את "העוקץ המאגי" ממנהג המילה, ומעניק לה משמעות חדשה.

"אל שדי" - מכיוון שאלוהי ישראל "ירש" תפקידים  של אלים רבים, הוא מופיע בשמות שונים. כאשר מדובר במלחמה: "ה' צבאות", וכאשר מדובר בפריון: "אל שדי".

שנוי השם בא להדגיש את המפנה בחיי אברהם ושרה: הפיכתם לאב ואם. שנוי שם הוא סמל לשינוי מהותי, כמו למשל שינוי שמו של יעקב לישראל (לב' 28).   

פס' 16 - 17: אברהם עודנו מפקפק בהבטחות האל. שני ביטויים לכך. האחד - פנימי: הוא צוחק בקרבו ומפקפק אם בן 100 יכול להוליד, ובת 90 - ללדת. השני - חיצוני: אברהם אומר ל-ה' "לו ישמעאל יחיה לפניך" כלומר, לפחות תשאיר את ישמעאל בחיים.

ה' מברך את ישמעאל, אך בניגוד ליצחק, ממנו לא יצאו נשיאים, והוא לא יקבל את הארץ המובטחת.

אברהם מקיים את הטקס, כנדרש. ישמעאל נימול בגיל 13, וזוהי הסיבה שהמוסלמים מלים את בניהם בגיל זה דווקא.

פרק י"ח

בפרק י"ח שני נושאים שאינם קשורים זה בזה, והעורך המקראי חיבר ביניהם בדרך מלאכותית.

פס' 1 - 16: הבשורה על הולדת יצחק

שלושה אנשים מגיעים לבשר לאברהם ושרה על הולדתו הצפויה של יצחק. לפעמים מתייחסים אל האורחים בלשון יחיד, ואז נוצר הרושם ש-ה' הוא הדובר אל אברהם ושרה. לפעמים המספר נוקט בלשון רבים. לקושי זה ייתכנו שני הסברים. האחד - זהו סיפור הידוע גם ממיתוסים של עמים שכנים. על פי סיפור זה יורד האל לבשר לזוג זקנים על הבן העומד להיוולד להם. בסיפורים הללו האל גם מבצע את המעשה "הביולוגי" הנחוץ להולדת הבן. מכיוון שביהדות סיפור שכזה אינו אפשרי, שונה הסיפור המקורי לסיפור על שלושה מלאכים, אך "עקבות" הסיפור המקורי עדיין ניכרים בטקסט הנוכחי. ההסבר השני: זהו שילוב של שתי מסורות עבריות קדומות. האחת מספרת על שלושה מלאכים, והשנייה - על אלוהים בעצמו - היורד לבשר לאברהם ושרה את הבשורה.

אברהם מוצג בראשית הפרק כמארח מושלם. השורש המנחה כאן מ.ה.ר. כדי להראות זאת. אברהם משתחווה לפני אורחיו, מציע להם לחם ומים, ומגיש להם ארוחה כיד המלך. (התפריט המוצע - צנוע, זאת כדי לא להעליב את האורחים, שישתמע שהם באים בגלל האוכל) ולבסוף, אברהם אינו אוכל עם האורחים, אלא טורח לשרתם, ולבסוף מלווה אותם עד גבול השטח שבבעלותו.

"כעת חיה" - בדיוק היום, בעוד שנה. 

"חדל להיות לשרה אורח כנשים" - שרה כבר אינה פורייה. זאת כדי להעצים את הנס שבהולדת הבן.

פס' 17 - 33:  אברהם מנסה להעביר את רוע הגזרה מעל סדום

פס' 19 - הפסוק, כפי שהוא מנוסח, מעלה בעיה בהתנהגותו המוסרית של אברהם. אפשר להבין ממנו כי אברהם הוא צדיק למען גמול, ולא צדיק מושלם.

פס' 20 -  הקושי בפסוק - תחבירי. אפשר לקרוא אותו בשני אופנים:

א - "ארדה נא ואראה: הכצעקתה הבאה אלי עשו - כלה, ולא - אדעה.

ב - "   "       "       "     : הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ולא - אדעה.

על פי הקריאה הראשונה אלוהים ירד ויראה: אם אנשי סדום אכן חטאו - הוא ישמידם, ואם לא - הוא ידע כבר מה לעשות בנידון. על פי הקריאה השנייה: אם אנשי סדום חטאו, ואם לא חטאו - ה' ידע.

פס' 22 - "...ואברהם עודנו עומד לפני ה' " הנוסח המקורי של הפסוק היה "וה' עודנו עומד לפני אברהם" אך חז"ל, שלא רצו שתהיה פגיעה בכבוד האל, שינו את הפסוק. תופעה זו נקראת תיקון סופרים ואנו לומדים על קיומה רק על פי עדות התלמוד, המונה 18 מקומות שבהם שונה נוסח הכתוב מסיבות דומות.

פס' 23 - 33: טענתו העיקרית של אברהם היא שבהשמדה טוטלית מקבלים הצדיק והרשע גמול אחד. אברהם אינו מבקש צדק, אלא חסד: הוא דורש שבזכות מספר מועט של צדיקים, יסלח ה' לכל תושבי העיר סדום הרשעים.

לעמוד המרכזי של אתר התנ"ך