|
יחזקאל הוא השלישי והמאוחר מבין הנביאים הגדולים, ומקומו בקובץ הנביאים האחרונים, לאחר ישעיהו וירמיהו. הוא נולד אמנם ביהודה, אך כל נבואותיו ניתנו בגולה. הוא החל לנבא רק לאחר שהגיע לבבל בשנת 597 לפה"ס, יחד עם חבריו שגלו מיהודה בגלות המכובדים, שבראשה עמד המלך יהויכין. ראשית נבואתו בשנה החמישית לגלות זו, בשנת 593 לפה"ס. הנושאים העיקריים בנבואת יחזקאל הם המשך למסורת הנבואית הקלאסית: נבואות תוכחה, נבואות לגויים, נבואות נחמה וגאולה וכו'.
יחזקאל היה בן למשפחת כוהנים, ששרתה באופן פעיל במקדש הירושלמי, עד צאתה לגולה. לכן הוא נקרא במבוא לספר : "יחזקאל בן בוזי הכהן". הנביא ירמיהו, שגם הוא היה ממשפחת כוהנים, אך לא שרת בפועל במקדש, למוצאו הכוהני לא הייתה השפעה על נבואתו. לעומת זאת, אצל יחזקאל הרקע והווי החיים הכוהני משתקפים ממרבית נבואותיו. הדבר מתבטא הן בעולם הדימויים שלו והן בסגנונו המפורט ו"היבש", סגנון המאפיין את הספרות הכוהנית במקרא, וכן בהתייחסותו לנושאים שונים, כגון מרכזיותו של הפולחן, או תפישת הגאולה, שבמרכזה יעמוד מחדש בית המקדש. יחזקאל מרבה להשתמש בנבואותיו במשלים ומעשים סמליים, והוא נוהג לצטט מדברי העם כדי לענות לטענותיהם המושמעות כנגד מצבם העגום.
פרק י"ז הרקע ההיסטורי- פוליטי למסופר בפרק נמצא במלכים ב' כ"ד 8 – 20. המלך יהויכין, שעלה לשלטון בגיל 17 (לפי גרסה אחרת: 18), נכנע למלך בבל, לאחר שירושלים כבר הייתה במצור ממושך, כתוצאה מכך שהמלך יהויקים, אביו של יהויכין, מרד בבבל. יהויכין פותח את שערי העיר והבבלים כובשים אותה. מאחר שיהויכין עצמו לא מרד במלך בבל, הוא לא מוצא להורג, אלא מובל לבבל ביחד עם משפחת המלוכה, הכוהנים, השרים, וכל מי שהייתה לו מעורבות בשלטון. ("גלות המכובדים"). במקום יהויכין המוגלה, ממנה מלך בבל את צדקיהו, בנו השלישי והאחרון של יאשיהו, לא לפני שהוא משנה את שמו ממתניה לצדקיהו, מעשה המוכיח כי צדקיהו הוא בעצם מלך-בובה הנשלט על-ידי מלך בבל. צדקיהו לא למד לקח מן העבר, וגם הוא מורד בבבל, למרות ברית הנאמנות שהבטיח למלך בבל. תוצאות המרד היו הרות אסון: חורבן ירושלים והמקדש וגלות בבל, אשר הביאו לסופה של ההתיישבות הישראלית בארץ ישראל, לאחר כ – 700 שנים, שנקראו בשם "תקופת בית ראשון".
פסוקים 1 – 11: משל הנשרים המשל מספר על נשר שבא אל הלבנון, לקח ענף מצמרת הארז, משם הלך לארץ כנען, לקח מזרע הארץ ונתנו על מים רבים. מן הנטיעה צמחה גפן, אך זו הפנתה את שורשיה לנשר אחר, ולא אל הנשר שנטע אותה. הנביא מעלה שאלה מוסרית: הגפן שגדלה והתפתחה בזכות הנשר הראשון, בגדה בו. על-כן הנשר הגדול לא יעבור על כך בשתיקה. הוא יענישה בעונש חמור: "הלא את שורשיה ינתק ואת פריה יקוסס.." פסוקים 11 – 21: הנמשל סיפור המעשה מכוון לסיפור גלות יהויכין הנ"ל. המלך צדקיהו התחייב בברית להיות נאמן למלך בבל (פס' 14). למרות הברית מרד צדקיהו במלך בבל פעמיים. בשנת ארבע למלכותו (593) נכשל ניסיון המרד, עליו מסופר בירמיהו, נ"א. צדקיהו שלח משלחת כניעה ופיוס לבבל, ומלך בבל מחל לו. המרד השני כבר הביא לאותו אסון נורא של חורבן ירושלים והמקדש וגלות בבל. לטענת יחזקאל בגידת צדקיהו במלך בבל היא לא רק הפרת ברית אתו, אלא גם הפרת הברית עם ה'. זאת מכיוון ש-ה' הוא המכוון את ההיסטוריה העולמית, הוא שנתן את יהודה ביד בבל, ומכאן שהמורד בבבל מורד למעשה בתוכנית האלוהית. זאת ועוד: בבריתות הקדומות היו הצדדים נשבעים בשם אלוהים, ועל-כן צדקיהו מפר גם את השבועה שנשבע לאלוהים, ולכן ה' הוא גם זה שאחראי לעונש.
פסוקים 22 – 24: משל נוסף, למלך מבית דוד בפסוקים הללו מופיעה נבואת נחמה. זהו משל גאולה קצר ובו שלושה מוטיבים הנמצאים גם במשל הנשר: צמרת הארז, הר גבוה ותלול וציפור כנף. יש גם הקבלה בתוכן המשל, אך כל היתר הוא היפוך גמור לנאמר במשל הראשון: האל, ולא מלך זר, ייקח את הארז וישתלהו בהר מרום ישראל, הוא יהיה ל"ארז אדיר", ולא כגפן הסורחת שבמשל הנשר. הנמשל במשל זה כל כך ברור מאליו, שהנביא לא טורח להביאו כלל. האל יחדש בירושלים את מלכות בית דוד, שתהייה חזקה וגדולה עד כדי כך שתוכל לתת הגנה ומחסה למדינות אחרות.
בעמוד זה: יחזקאל מבוא ופרק י"ז |
