מבוא קצר לספר תהילים

ספר תהילים פותח את חטיבת הכתובים בתנ"ך. הספר כולל 150 מזמורים, המחולקים לחמישה קבצים, כשבסוף כל קובץ מופיעה "חתימה" כלומר מעין סיום חגיגי. לדוגמא בסוף מזמור ע"ב נאמר: "כלו תפילות דוד בן ישי". חתימה זו מעניינת גם מבחינה אחרת. המסורת מייחסת את חיבור ספר תהילים כולו לדוד המלך, אך החתימה הנ"ל מעידה שאין הדבר כך. זאת ועוד. קשה לחשוב כי דוד המלך, שמלך בין השנים 1006 – 968 לפני הספירה, יכול היה לחבר את מזמור גולי בבל "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (קל"ז 1) או "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (קכ"ו 1), מזמורים שהרקע להם הוא כמובן גלות בבל ושיבת ציון (538 לפנה"ס).

הספר נקרא בשם זה כי במזמורים מופיעים דברי שבח ותהילה ל-ה'. המילה "תהילים" עצמה אינה מופיעה כלל בתנ"ך. רק ממגילות מדבר יהודה נסתבר שמקור השם בתקופת בית שני.

היחידה הבודדת נקראת בספר תהילים "מזמור", ולא "פרק". במזמורים מופיעים רעיונות היסוד של התנ"ך בפרט והיהדות בכלל: תקומת הצדיק ועונש לרשע, גורל האדם והחברה, גדלות האל לעומת אפסות האדם, הבחירה בעם ישראל ובדוד וכו'.  

כאמור, חז"ל ייחסו את חיבור הספר לדוד, אך ברור שהמזמורים נכתבו על ידי כותבים שונים בזמנים שונים, החל מתקופת השופטים וכלה בתקופת שיבת ציון. יש חוקרים הטוענים כי חלק מהמזמורים הם אפילו מתקופת החשמונאים, המאה השניה לפנה"ס.

במחקר המודרני נהוג לסווג את המזמורים, לפי נושאיהם, לסוגים ספרותיים שונים:

ההמנון – מזמור המהלל את גדולת האל, המתגלית במעשיו וביצירתו.

מזמורי תלונה – המשורר פונה ל-ה' ומתלונן על צרה הפוקדת את הפרט או את הכלל.

מזמורי מלך – המספרים על המלך כמשיחו של ה'.

סוגים נוספים: מזמורי תודה, מזמורי ציון, בקשה לרפואה, מזמורי חכמה ועוד.

המזמור הבודד פותח בדרך כלל בכותרת (מזמור לדוד, שיר המעלות וכו'), ומסתיים בדרך כלל בחתימה (הללויה, אמן, סלה וכו'). המושגים בכותרת מצביעים כנראה על אופן השמעת המזמורים. בכל אופן, בדרך כלל אין שום קשר בין כותרת המזמור לתוכנו.

המזמור הארוך בספר הוא מזמור קי"ט שבו 176 פסוקים. לעומתו, במזמור קי"ז 2 פסוקים בלבד.

קרוב לודאי שלא כל המזמורים שחוברו בתקופת המקרא הוכנסו לספר תהילים. עדות לכך היא מזמור הזהה באופיו למזמורי תהילים, שנתגלה במגילות מדבר יהודה, אשר אינו כלול בספר, ועל כן נהוג לכנותו מזמור קנ"א.

מלבד התורה, אותה נהוג לקרוא בבית הכנסת בכל שני חמישי ושבת, ספר תהילים הוא הספר הפופולרי ביותר ביהדות הדתית. זאת מכיוון שהוא מכיל מזמור לכל סיטואציה כמעט. נהוג לומר פרקי תהילים ליד מיטת חולה אנוש, לפני יציאה לדרך ארוכה, לפני יציאה לקרב ועוד. החזקת ספר תהילים בכיס, או בתיק נחשבת כסגולה כנגד כל צרה, ועל כן לעתים מודפס הספר במהדורה זעירה.

מזמור ב'

מזמור זה שייך לסוג המזמורים הקרוי מזמורי מלך. סגנונם ואופיים של מזמורים אלה דומה  מאד לשירת הגבורה המקראית הקדומה כמו "שירת הים", "שירת דבורה" וכו'.

במזמור ב' יוצא המלך הצעיר לדיכוי מורדים אשר שמם ומיקומם הגיאוגרפי אינו נזכר. הרקע ההיסטורי למזמור לא ברור כל צרכו, אך מסתבר שמדובר בעלייתו של מלך צעיר לשלטון, וחילופי השלטון הם שעוררו תקוות למרד בקרב העמים המשועבדים לישראל (או ליהודה).

המשורר מזהיר את מנהיגי העמים הרוצים למרוד במלך הצעיר מפני ניסיון נפל זה, בהדגישו כי המלך הוא "משיח ה'" וכל ניסיון לפגוע בו מועד לכישלון.

המזמור בנוי כרב-שיח. המשורר מציג את הגיבורים, "מצטט" את דבריהם, ולבסוף מביא סיכום וקורא למנסים למרוד להסיק את המסקנות המתבקשות.

הדוברים בפרק: פס' 1 – 3 : הגויים המורדים  פס 4 – 6 : ה'  פס' 7 – 9  : המלך  פס' 10 – 12 : המשורר

במזמור אמצעים אומנותיים רבים המאפיינים את השירה המקראית כמו: תקבולת לסוגיה, שימוש בלשון עתיקה, מטאפורות, דימויים והשאלות, שאלה רטורית וכו'.

לעמוד המרכזי של אתר התנ"ך    2010

בעמוד זה -