מבוא קצר לספר דברים

לשלושת קבצי החוקים במקרא (ספר הברית, חוקי ספר הכוהנים וחוקי ספר דברים) מצע משותף ורעיונות כלליים יסודיים משותפים: ה' הוא מקור החוק, נכרתה ברית בין ה' לעמו והשכר על כיבוד החוקים, והעונש על אי-שמירת החוקים הם מיד ה'.

ייחודו של ספר דברים הוא בהשקפתו ובמבנהו. בעוד שאר קבצי החוק הושמו במסגרת סיפורי יציאת מצרים, ואפשר לעסוק בהם בניתוק מוחלט מהקשרם, בלא לפגוע ברצף ההיסטורי של הסיפור, הרי בספר דברים המסגרת הסיפורית היא חלק בלתי נפרד מן החוק. היא כוללת פרקי היסטוריה ונאומי תוכחה והטפה המדגישים את מגמות מחברי הספר, או עורכיו:

א.  ריכוז כל עבודת ה' והפולחן הדתי "במקום אשר יבחר ה' לשכן את שמו", כלומר במקדש בירושלים.

ב.  מלחמת חורמה באלילות, מנהגיה ועובדיה.

ג.  דגש לאומי. כל שכר ועונש קשורים בזכות על הארץ, ומעשיו של הפרט משפיעים על העם כולו.

ד.  דאגה מיוחדת לחלשים בחברה.

לחוקים בספר דברים מגמה חינוכית. שולט בו עיקרון ההומניזם, הבא לידי ביטוי בדאגה לכבוד האדם, לשבויים, לעבד הבורח מאדוניו, ללווה שאין בידו להחזיר את הכסף שלווה ועוד.

הספר מכיל בתוכו יצירות מתקופות שונות. יש בו חלקים עתיקים, כמו למשל הטקס הפולחני בהר גריזים

ובהר עיבל, טקס הסותר לחלוטין את עיקרון ריכוז הפולחן! חלק מהחוקים שבספר הם כנראה מתקופות שונות, ויש בו חוקים שאינם מתאימים למציאות החיים של בית ראשון ביהודה, כמו  למשל החוק האכזרי  "בן סורר ומורה", שכבר חז"ל אמרו עליו ש"בן סורר ומורה, לא היה ולא נברא, רק משל היה"

בספר מלכים ב' כ"ב מסופר על מציאת "ספר תורה" במקדש בירושלים, במהלך עבודות שיפוצים שנעשו בו. המחקר המקראי גורס כי הספר שנמצא הוא ספר דברים. אם השערה זו נכונה, הרי שהספר נתחבר כנראה במקדש, או בחצר מלכי יהודה, במאה השביעית לפני הספירה, וניכרת בו השפעת ספרות החוכמה.

זאת מכיוון שאחד הרעיונות השולטים בספר הוא שהגמול הוא עיקרון חינוכי חשוב, וההצלחה של האדם תלויה בהתנהגותו הנכונה. חיים טובים וארוכים מושגים על-ידי מילוי כל החוקים כלשונם.

דברים - פרק ה'

 בפרק זה חוזרות עשרת הדיברות בשינויים מזעריים. אנחנו לא נלמד פרק זה, למרות שהוא מופיע בתוכנית הלימודים למבחן הבגרות.

דברים – פרק ו'

הפסוקים 4 – 9 בפרק נקראים במסורת היהודית "קריאת שמע". הם אינם מהווים חוק בפני עצמו, אלא באים לתאר את מהות האמונה הטהורה ב – ה' והאמצעים להשרשתה בקרב כל העם לדורותיו, ובקרב כל פרט בנפרד. זוהי אולי גם הסיבה שהדברים נאמרים בלשון יחיד ובלשון רבים גם יחד.

זהו בעצם הקטע היסודי בתפילה. איתו פותחים את הבוקר, ואיתו הולכים לישון ("קריאת שמע על המיטה"), הוא נאמר בכל אחת מתפילות היום, לפני "תפילת העמידה" (תפילת שמונה-עשרה), הוא שגור ורהוט על פיו של כל יהודי דתי, וההבדל בין תינוק לילד הוא בידיעה על-פה של קריאת שמע.

"קריאת שמע" מכילה שלוש פרשיות מהתורה: דברים, ו' 4 – 9, י"א 13 – 21 במדבר, ט"ו 37 - 41 .

הדרישה לאהבת האל: "ואהבת את ה' אלוהיך.." נמצאת אך ורק בספר דברים.

האותיות ע' ו – ד' בפסוק 4 גדולות משאר האותיות בטקסט, והן נקראות "אותיות רבתי". ההסבר המקובל לחריגה זו: שתי האותיות מצטרפות יחד למילה "עד" – כל אדם מישראל היה עד למעמד הר-סיני, והוא מתחייב בברית שנכרתה. הסבר נוסף: אם כל העם יקיימו את הנאמר, יתקיים העם בארץ ישראל לעד.

תפילין ומזוזה -  את הנאמר בפס' 8 – 9 ניתן לראות כמטאפורה, ואילו חז"ל למדו מכאן שתי מצוות מעשיות חשובות ביותר. מפס' 8 נלמדה מצוות התפילין, ואילו מפס' 9 נלמדה מצוות המזוזה: על כל משקוף של בית, וכן על המשקוף בכל חדר, המשמש למגורים או שינה, יש לקבוע מזוזה.

יהודים רבים מייחסים למזוזה סגולות מאגיות, ואסונות רבים, כמו תאונות דרכים, פיגועים וכו', מיוחסים למזוזה שאינה כשרה. המנהג לנשק את המזוזה הובא על-ידי יהדות צפון אפריקה, ולא היה קיים באשכנז.

בעמוד זה - מבוא קצר לספר דברים