"ספר הברית" - שמות, כ"א – כ"ג 19

            קובץ חוקי ספר הברית אינו חלק מתיאורי מעמד הר-סיני אלא שולב לתוכם. הוא קוטע את רצף הסיפור ואין קשר ממשי בינו לבין הברית הנזכרת במעמד הר-סיני בפרק יט', וגם זו הנזכרת בפרק כד'. הרקע של החוקים שונה במהותו מן הרקע לסיפורי יציאת מצרים והנדודים במדבר, המתארים חברה של רועים ונוודים.

            סביר להניח שמטרת הקובץ לתת מערכת חוקים לחברה חקלאית, שרכושה כולל גם אדמות ובהמות עבודה. אין כאן זכר לחוקי ממשל וממסד. מכאן מסיקים שזהו קובץ חוקים מתקופת השופטים, או בכל אופן לפני תקופת המלוכה. על קדמות הקובץ תעיד גם העובדה שאין כאן דיון בחוקי מסחר ומלאכה זאת משום שהחברה שעבורה נחקקו חוקים אלה הייתה חקלאית בעיקרה.

            אחד המאפיינים לקובץ זה שהוא נפתח בדיני העבד. זוהי מעין הקבלה מגמתית לעשרת הדברות: היציאה ממצרים, מעבדות לחרות, סמלה תמיד מעבר משעבוד לחברה חופשית של בני חורין.

שמות כ"א 1 - 11: עבד ואמה עבריים

חוק העבד העברי - פסוקים 1 - 6.

עבד - אדם המשועבד בגופו לאדם אחר.

            ההגדרה "עבד עברי" רומזת לכך שיש גם סוגי עבדים אחרים: עבד "יליד בית" (בן לעבד ואמה - שנתנה לעבד על ידי אדונו), עבד שבוי מלחמה וכו'. בתקופת כתיבת החוק יתכן ומשמעותו של הביטוי "עבד עברי" הייתה כבר עבד מבני ישראל, אך במקורו, הביטוי "עברי" מציין מעמד נמוך של מועסקים בעבודות שחורות, ובעיקר עבדים ושכירי חרב. זהו ביטוי מקביל ל-"זרים", והוא מופיע בתנ"ך כשלושים פעם, וכן בכתבים רבים מימי השלטון המצרי בארץ (במאות 14 - 13 לפנה"ס).

            החוק מכיל מקרה ראשי - המסומל במילת התנאי "כי" וארבעה מקרים משניים הפותחים במילת התנאי "אם".

            המקרה הראשי קובע באופן כללי ביותר כי עבד עברי יעבוד שש שנים - ובשביעית יצא לחופשי חינם - אפילו אם לא השלים בעבדותו את כל התחייבויותיו הכספיות.

            המקרה הפרטי הראשון קובע כי עבד שהגיע לעבדותו לבדו - יצא לבדו. במקרה הפרטי השני נקבע כי אם העבד הגיע עם אשתו - גם אשתו תצא לחופשי אתו.

            המקרה השלישי עוסק בנושא אחר: אם האדון נותן לעבדו אישה, כדי לשאתה, ובמשך הזמן גם נולדים לזוג ילדים - העבד יצא לחופשי לבדו, ואילו האישה והילדים נשארים רכושו של האדון ואינם יוצאים לחופשי. המקרה הרביעי נגזר מן השלישי. אם העבד אינו רוצה לוותר על אשתו וילדיו, או בכל מקרה שהעבד מוכן להישאר בבית אדונו מסיבות השמורות עמו, יכריז על כך העבד בשער העיר, לפני השופטים, אזנו תרצע והוא יהפוך להיות "עבד נרצע" או "עבד עולם". בתקופה מאוחרת יותר, כאשר נקבעו חוקי "שנת היובל", נקבע בהם כי "עבד עולם" יוצא לחופשי בשנת היובל.

חוק האמה - פסוקים 7 - 11.

            חוק האמה שונה במספר נקודות עקרוניות מחוק העבד, ולאו דווקא כפי שרגילים לחשוב בימינו לרעת האמה. צריך להבין את רוח התקופה ולדעת כי מי שהייתה פילגשו של אדם ו"נזרקת" לרחוב -אין לה כל סיכוי להתפרנס. הבת הנמכרת על ידי אביה בחובותיו (ראה נחמיה ה' 1 - 5) הייתה קודם בת-חורין, אולם מכירתה הופכת אותה לאשת-איש, ועל כן אינה יוצאת מביתו כל ימי חייה וזאת לטובתה!. הסיבה: מכיוון שלא נישאה כהלכה, אין לה גט גירושין, אין לה כתובה ומכאן שאין לה כל אמצעי מחייה. על כן קובע המחוקק, במקרה הראשי בחוק, כי האמה אינה יוצאת לחופשי, כמו העבד, אלא נשארת בבית אדוניה.

המקרים המשניים

א.  אם האמה אינה מוצאת חן בעיני אדוניה - אין באפשרותו למכרה. עליו להניח לה לפדות את עצמה ולצאת לחרות. בכל מקרה, יש לאפשר למשפחת האמה לפדות אותה תחילה. מכירת האמה לזרים תהיה מעין בגידה של האדון באשת חיקו.

ב.  אם האדון קנה את האמה על מנת להשיאה לבנו - דינה כדין אישה חופשייה לכל דבר ועניין.

ג.  אם האישה אינה מוצאת יותר חן בעיני אדוניה - לא יקפח האדון את זכויותיה וימשיך לתת לה את מזונותיה, בגדיה וסיפוקה המיני. (קאסוטו טוען כי הפירוש המקובל למילה "עונתה", אינו מתאים לפשט הכתוב. האמה הרי לא מצאה חן בעיני אדוניה והוא לוקח לו אחרת על פניה. כיצד אפשר להכריחו לשכב  עם אישה השנואה עליו? לדעתו, המילה "עונתה" נגזרת מן המילה "מעון". על האדון לספק לאמה הדחויה קורת גג, שזהו צורך בסיסי, ממש כמו מזון וביגוד).

ד.  תנאי זה נגזר מן התנאי השלישי - אדון שלא יתנהג כנדרש בסעיף ג' - חייב לשחרר את אמתו חינם.

 לעמוד המרכזי של אתר התנ"ךה